כגדול הציפייה כך גודל ההפתעה

מאת: יובל שחורי, מנטור בתכנית ״איתנים IAC״ פאלו אלטו 2017-18

תארו לעצמכם את הסיטואציה הבאה: כ- 160 נערים ונערות, ישראלים-אמריקאים ויהודים-אמריקאים, מתקבצים בחדר גדול ב- American Jewish University, אליה הגיעו מכל רחבי ארה״ב. הצעירים הגיעו להאקאתון של שבוע שלם, בו ינחו אותם מטובי המנטורים הישראלים המתגוררים בארה״ב – יזמים ויזמיות שכבר הספיקו לעשות אקזיט אחד (או שלושה), סמנכ״לים בחברות גדולות, מנהלים בכירים המנהלים פעילות גדולה, והכל מוכוון חדשנות ויזמות והכל מחבר לישראל.

אז, נחשפת המשימה לילדים – במשך שבוע שלם יבנו הצעירים פתרון שאמור להשתמש בטכנולוגיה על מנת ללמד צעירים אחרים (בשפה המקצועית – EdTech או Education Technology) על השפה העברית, על ההיסטוריה הישראלית ועל המורשת הישראלית והיהודית.

רגע, מה???

לי, כמנטור, כאדם בוגר, אולי גם ציני (קצת יותר מדי, כנראה), הרגע הזה היה ממש לא ברור, כמעט מפליא. הייתי בטוח שכל האנרגיה שתהיה בחדר תתפוגג לה בשנייה והצעירים לא יתחברו לעניין של לשבת שבוע ולחשוב על... משהו שקשור ללימודים? כלומר, טכנולוגיה, בסדר, אולי אפילו אפליקציה, אבל לימודים? אתם אמיתיים? כגודל הציפייה כך הייתה גודל ההפתעה - לא עברו כמה דקות, והחניכים שכבר חולקו לקבוצות התחילו לעבוד במרץ על רעיונות, ניתחו בעיות, חשבו איפה הם יכולים להשפיע הכי הרבה ומה הדבר הכי נכון לטפל בו. ולי לא הייתה ברירה אלא להעלים את הפנים המופתעות שלי ולהתמלא מחדש באנרגיה המדהימה שקרנה מהילדים חדורי המוטיבציה האלה, לשנס מותניים ואת כישורי המנטורינג שלי ולעזור להם לבנות את הפתרון הכי טוב שהם יכולים לחשוב עליו, וכמו שתקראו בהמשך ״הכי טוב״ זה אנדרסטייטמנט.

במשך שבוע שלם נדהמתי לגלות, כל יום מחדש, כמה נערים בחט״ב ובתיכון יכולים להיות ממוקדים, חריפים, מחוברים לכאן והעכשיו שלהם אבל גם להיסטוריה ולמורשת היהודית והישראלית בלי להראות שמץ של ציניות. במהלך השבוע שולבו גם משימות נוספות, והיה מדהים לראות איך הילדים הצליחו לקחת את הרעיון מאחורי מגילת ״איכה״ (במהלך השבוע חל ט׳ באב) ולחבר אותו בדיוק למה שהם עוברים ומה שהם עושים.

בכדי שרמת האנרגיה לא תרד, כל כמה שעות ״פרצו״ לחדר מדריכים מ- Camp Kimama והרקידו את הילדים (לצערי אני יודע כבר את כל המילים, וגם את כל הצעדים, לשיר ולריקוד ״טודו בום״ של סטטיק ובן-אל). ובכל יום, באודיטוריום ליד חדר האוכל שמעו הילדים הרצאות בסגנון Ted על יזמות, שילוב של יזמות עסקית ו- Giving back, כיצד יוצרים סרטי ווידאו ש-״תופסים את העין״ ואיך בונים מצגת וסיפור בצורה נכונה. המצגות הועברו על ידי אורחים ומנטורים שהשתתפו בהאקאתון.

כמו בעולם הסטארטאפים והטכנולוגיה ש-״בחוץ״, גם הקבוצות השונות בנו פתרונות שונים, לפעמים לאותה בעיה – קבוצה אחת השתמש במציאות ווירטואלית ללימוד ההיסטוריה הישראלית, אחרת השתמשה באותה טכנולוגיה בדיוק על מנת לשמר את זכרון השואה, ובקבוצה אחרת השתמשו ב- Gamefication על מנת ללמד את השפה העברית (כשאחד מחברי הקבוצה ישב כ- 24 שעות רצוף ותכנת סצינה מהמשחק בכדי להדגים את הרעיון!).

בסוף ההאקאתון הציגו הילדים את המצגות שלהם, בתחילה לפאנל של מנטורים ובערב, כשהגיעו חלק מההורים וחברי קהילה מהאיזור, הציגו 8 הקבוצות שעלו לגמר מול פאנל שופטים שחלקם לא האמין שהילדים עבדו על הפתרונות והמצגות רק שבוע.

בין לבין למדו הילדים כישורי חיים נדרשים – ניהול משימות מרובות בלחץ זמן, בניית מסר שיווקי, פתרון בעיות, התחברו לישראליות שבתוכם וליהדות שבתוכם, ותוך כדי התחרות גם מצאו זמן לנחם את אלה שלא הלך להם. קבוצות הוואטסאפ שנפתחו במהלך השבוע עדיין מזמזמות (תאמינו לי, אני יודע, הבן הצעיר שלי השתתף כאחד החניכים) ונראה שהחוויה הזו השאירה אצלם חותם חברתי, אישי, מקצועי ובטח ובטח ישראלי ויהודי.

וכמו שכבר הבנתם בין השורות, החותם הזה נשאר גם אצלי.

תכנית ״IAC איתנים״ ע״ש רס״ן איתן בלחסן שנפל ב- 1999 בלבנון תחל את פעילותה בסוף ספטמבר 2017 ב- JCC שבפאלו אלטו. התכנית מקנה למשתתפים כישורי חיים כגון חשיבה יצרתית, עבודה בצוות ובצורה עצמאית, מנהיגות, פתרון בעיות, ניהול משימות מרובות ועוד, זאת תוך כדי שהחניכים מתחברים עם הזהות הישראלית שלהם כתושבי ארה״ב, ועם המורשת היהודית שלהם.

ניתן להרשם לתכנית ב- https://www.israeliamerican.org/san-francisco/programs/eitanim