Tuesday, April 2, 2019

יעל, רני והילדים: לי (21), סתיו (21), עמית (18) ואורי (11)

מאת: יעל סטי

לפני 20 שנה פתחתי בחיי חלון חדש , חלון לחיים באמריקה. חלון שקשה לסגור אותו, חלון של נסיון לחיות כמו ישראלית בארצות הברית, לגדל ילדים שיחוו את שתי התרבויות השונות, ילמדו את השפה העברית ויחגגו את החגים היהודים.

את ההרפתקאה שלנו בארצות הברית התחלנו ברילוקיישן לבוסטון, עם תאומות בנות שנתיים ובטן הריונית. כמו אצל רבים אחרים הרילוקיישן שלנו היה מיועד להיות 3 שנים, את השלוש הארכנו לחמש ומשם עברנו לעוד 10 שנים בדנוור קולורדו, שם נולד לנו בן נוסף, ועכשיו אנחנו גרים באלפרטה ג'ורג'יה, ונהנים מחיי הקהילה הישראלית החמה כאן.

היה לנו חשוב שהילדים ידעו לדבר הן בעברית והן באנגלית ומאז שהילדים נולדו בעלי, שנולד בניו יורק, מדבר איתם רק באנגלית ואני מדברת איתם רק בעברית.

החיבור שלנו ל- IAC קרה מכמה כיוונים כמעט במקביל, הילדים היו בצופים והתאומות הצטרפו ל"משלנו" (הן לומדות ב- UGA) ומאד התחברו לתכנית ולארגון. במקביל הלכנו להרצאה שמסבירה על ה- IAC ורני, בעלי, החליט להיות מנטור ב"איתנים". במהרה רני הפך להיות חבר קונסיל באטלנטה ואני משתתפת בתכנית "גוונים". כחלק מהתכנית אני עובדת כרגע (יחד עם שירלי ענבל) על פרויקט לערכות נחיתה קלה למי שמגיע מישראל. בנוסף אורי, בננו הצעיר, נסע איתנו בדצמבר האחרון לכנס השנתי של ה- IAC, נחשף לתכנית "איתנים" ומחכה כבר שיוכל להצטרף לתכנית.  

אנחנו רואים את הארגון ואת הקשר שלנו לקהילה הישראלית באטלנטה, ובכל רחבי ארצות הברית, כמרכיב חשוב בהוויה שלנו כמשפחה ובזהות המיוחדת שלנו כישראלים-אמריקאים. אני גאה להיות חלק מהארגון ומכיוון ולהיות משתתפת פעילה בתכניות שלו ואני רואה את החשיבות הגדולה בבניית קהילה ישראלית תוך שיתוף ושילוב של היהודים-אמריקאים.

חשוב לנו לשמור את הקשר שלנו לישראל חי וקיים ולכן אנחנו כל קיץ טסים לבקר את המשפחה בארץ. עמית, בן ה-18, נמצא שם כרגע במכינת רבין. אין ספק שאנחנו כמשפחה פיזית כאן אבל הלב שלנו עדין נמצא בישראל.