Wednesday, March 6, 2019

מאת: נטעלי אופיר-פלינט

בהשאלה ממשפטו של  צ'ארלס דיקנס "היה זההטוב בזמנים, היה זה הרע בזמנים", נראה כי העם היהודי חי עכשיו בזמן הטוב ביותר, והרע ביותר.

מצד אחד, יהדות העולם נמצאת בתקופת פריחה. שתי הקהילות הגדולות ביותר בעם היהודי, זו שבישראל וזו שבצפון אמריקה, זוכות לחיים משגשגים ורמת בטחון גבוהה.

אך במקביל סובל העם היהודי מפילוג פנימי עמוק המתחולל בין שתי הקהילות. העברת חוק הלאום, התפרקות מתווה הכותל והחרם על הרבנים הרפורמים והקונסרבטיבים ע"י הרבנות, הינם רק חלק מהסוגיות המעמיקות ומחריפות את  הפילוג בין הקהילות. בחודש אוקטובר 2018, התקיימה האסיפה הכללית של הארגונים היהודיים (ה- GA) בתל אביב תחת הכותרת: "בואו נדבר". מטרתה הייתה לגשר על הפער בין היהודים בישראל ליהדות אמריקה ולהושיב את שני הצדדים לדיון על המצב הנוכחי. כותרת הוועידה הדגישה את חריפות הפילוג בקרב העם היהודי ואת הצורך הדחוף לאיחוי הקרעים.

בתוך מציאות מורכבת זו, ישנה קבוצה אחת שביכולתה לבנות גשרים ולקרב בין יהודים בישראל ליהדות העולם. זוהי קהילת הישראלים החיים בתפוצות, בדגש על אלו החיים בצפון ארה"ב. אולם קבוצה זו ככלל זוכה להתעלמות, ואינה נלקחת מספיק ברצינות על אף העובדה כי יש בכוחה לצמצם את הפערים בין שתי הקהילות היהודיות הגדולות בעולם.

ייחודה של קהילת הישראלים החיים בארה"ב,  בכך שהיא משלבת שלושה מאפיינים יחודיים שאינם קיימים אצל אף קבוצה אחרת של יהודים בעולם. הראשונה - הם מגלמים את תפיסת ה"עמיות" היהודית, גם אם אינם יודעים להעיד זאת על עצמם באופן מפורש. מעצם העובדה כי הם חיים רגל אחת בישראל ורגל שניה בארה"ב, הם מבינים את המשמעות של להיות חלק מעם גלובלי.

השניה - קהילה זו מתאפיינת בדו-מפלגתיות (bi-partisanship), קרי, תמיכה במועמדים על סמך הנושאים שאותם הם מייצגים ופחות על סמך המפלגה שאליה הם משתייכים . נתון זה חשוב במיוחד לאור העובדה כי נראה שיהדות ישראל מושכת לכיוון ימין, בעוד יהדות ארה"ב מושכת לכיוון שמאל, דבר שתורם להעמקת הפער בין שתי הקהילות.

המאפיין השלישי הינו "דו-לשוניות". קהילת הישראלים בחו"ל מדברת בשתי שפות: "ישראלית" ו"אמריקאית" ולא רק במובן הטכני של השפה, אלא גם במובן הרוחני-תרבותי. קהילה זו מפצחת את אתגר הזהות המשולבת כל יום מחדש.

בשילוב שלושת המאפיינים הללו, קהילת הישראלים בח"ל קולעת להגדרה של  מה שמכונה "מדריכי גבול" (Frontier Guides), כפי שכתב פרופ' דין וויליאמס מאוניברסיטת הרווארד בספרו: Leadership for a Fractured World  . למדריכי הגבולות ישנה היכולת לקדם שלושה תהליכים: האחד - להגיע לקו הגבול על מנת להיפגש עם האחר ולגלות אלו ערכים מתקיימים אצל שניהם במשותף. השני- לשמש כקול מרגיע ומעודד עבור אנשים מקבוצתו והשלישי - לשמש בתפקיד מגשר שביכולתו להשמיע לכל צד את קולו של הצד האחר מתוך הבנת צורת ההתנהגות, הערכים והחשיבה המקובלת של כל אחד מהצדדים.

יוצא מכך כי לישראלים החיים באמריקה ישנה יכולת יוצאת דופן למלא תפקיד מנהיגותי של מתווך בין היהודים החיים בישראל לבין אלו החיים באמריקה.  

תפקיד המנהיגות החשוב ביותר של הישראלים שחיים באמריקה עבור הצד הישראלי, הינה בשמירת והרחבת התפיסה לפיה ישראל הינה מדינת הלאום של כל היהודים, ולא שייכת רק ליהודים המתגוררים  בה. עבור היהודים האמריקאים, תפקידה בשינוי השיח הקיים של "ציונות כנגד ליבראלות" בכל הקשור למדינת ישראל, ולהציג גוונים שונים הקיימים במציאות הישראלית בישראל.

למרות האמור, וכתוצאה מממספר סיבות חברתיות, ישראלים-אמריקאיים נמנעים מלבצע תפקיד מנהיגותי זה. לכן, עלינו לדרבן ולעודד אותם לקחת על עצמם תפקיד היסטורי וחשוב זה. ביכולתנו לעשות כן במספר דרכים:

  1. להעמיק את תחושת השליחות של הישראלים בתפוצות - מנהיגות צומחת מתוך תחושת שליחות. במשך שנים ישראלים שישבו בתפוצות הואשמו בהיותם "יורדים" וחלקם חיו בתחושת בושה בבחירתם להתגורר מחוץ למדינת ישראל. זה הזמן לשנות את השיח סביב ישראלים שבוחרים להתגורר מחוץ לישראל ולהעניק להם תחושת שייכות ושליחות.
  2. לעזור לקהילה זו להפסיק להיות מרוכזת בעצמה - בשל סיבות שהוזכרו במאמר זה, ישראלים רבים חיים במצב הישרדותי. מחד, הם מנסים להיטמע בחברה בה הם חיים, לחנך את ילדהם עפ"י סולם ערכים שמקובל עליהם ובמקביל לשמור על קשר הדוק עם משפחה וחברים בישראל. מציאות זו, מובילה לצורת חשיבה צרה ומבודדת. אולם מצב זה מתחיל להשתנות ככל שיותר ישראלים  אמריקאים לוקחים על עצמם תפקידי מנהיגות קהילתיים. אנו צריכים לשאוף שאנשים אלו יהוו את הכלל ולא את היוצא מן הכלל.
  3. לעודד את דור ההמשך לקחת על עצמו תפקידי מפתח בקהילה: כפי שצויין, ישראלים רבים מתקשים במציאת הזהות שלהם לאחר שהם עוברים להתגורר בארה"ב. אולם הדור השני, ילדיהם, מרגיש כבר נוח יותר בקבלת הזהות המפוצלת, הישראלית - אמריקאית ואינם מתייחסים אליה כאל נטל אלא כעובדה קיימת, ואפילו כנכס פוטנציאלי. זוהי קרקע מצויינת לצמיחת דור של מנהיגים בקרב קהילה זו ולכן עלינו לעודד צעירים אלו לקחת חלק פעיל ולהיות מעורבים בתפקידי הובלה והדרכה בארגונים יהודיים כגון תגלית, מחנות קיץ, תוכניות התנדבות מקומיות, ועוד.

לסיום, למילותיו של יהודה פוליקר : " זהו הזמן, זה היום, זה הרגע" עבור הקהילה הישראלית-אמריקאית לקחת על עצמה תפקיד מנהיגותי היסטורי – לטובת  העם היהודי כולו.

 

 

 

 

 

 

 

Blog Category: