Wednesday, November 25, 2015

Yris Bilia פרסמה:  11.11.15 
מועצה מקומית ניו יורק יזמה מפגש עם ד״ר שלומי רביד – חלוץ בתחום החינוך לעמיות יהודית, הפועל בתחום החינוך היהודי הגלובאלי מזה 30 שנה, ושותף בצוות המשימה הבינלאומי לחינוך לעמיות יהודית של הפדרציה היהודית של ניו-יורק.

המפגש נפתח בסבב שבו ניסינו להיזכר בחוויה שגרמה לנו להרגיש שאנחנו חלק מעם. התשובות היו מגוונות: געגועים לשמוע עברית בטיול במרכז אמריקה, חיבור דרך ספר של חיים פוטוק, היסחפות לריקוד ״הבה נגילה״ עם ההמון בראלי תמיכה למען ישראל וישראלית שנישאה לאירי נוצרי, וכשהאב ביקש לקחת את בנם שנימול כדת משה וישראל לכנסיה, נענה בנאום נסער שבנה הוא יהודי, יחונך כיהודי וכף רגלו לא תדרוך בכנסיה.

אני ישראלית שחיה מזה 27 שנים במנהטן. קשורה לישראל בכל רמ״ח איברי, מבקרת בארץ כל שנה, קוראת, מתעדכנת, תומכת ומרגישה כשגרירה ישראלית בכל רגע נתון. אני לא אשה מאמינה, אבל כל יום ממציאה את הגלגל מחדש איך להעביר לארבעת ילדיי את האהבה לישראל ושייכותם להיסטוריה ולמנהגים של עם ישראל.

כשחיים בישראל הזהות היהודית ותחושת השייכות שלנו לעם ישראל, מעצם הלאום שלנו, מובנות מאליהן. אבל מה קורה כשחיים בחו״ל, כשמוקפים בדתות ומנהגים אחרים? כיצד משמרים את הזהות היהודית-ישראלית מבלי להשתייך לבית כנסת או מבלי שילדינו ילמדו בבתי ספר יהודים פרטיים?

אני יכולה לתאר לכם את השגרה הניו יורקית שלנו, זוג הורים ישראלים וארבעה ילדים שנולדו פה. המלחמה על שיח בעברית נעשית קשה מיום ליום ושיעורי בית בעברית, היזומים על ידינו, מתקבלים בהתנגדות. חוגגים את החגים בשילוב של שירה והעלאת מחזות כדי שסיפורי המכבים, אסתר המלכה ומשה רבנו ייטמעו, כי אין בית ספר שיעניק את הידע הזה. מה שמובן מאליו כשגדלים בארץ, מוקנה פה בהשקעה הורית יומיומית ומייגעת. מבקרים בישראל כל קיץ למרות ההוצאה הכבדה, הרצון והפזילה לעבר מקומות אחרים בעולם. אין נחל או אתר שלא ביקרנו בו בארץ, ותוך כדי אני משחילה סיפור תנ״כי או היסטוריה של עם ישראל וזוכה מילדיי לתואר המפוקפק ״חופרת״.

למרות המאמצים, אני מעבירה לילדיי מסר מבלבל בהגדירי אותנו כיהודים-חילונים-ישראלים. הגדרה שאינה נכונה לגביהם, הם נולדו פה ולכן אינם ישראלים, ואיך יתכן שאנו שייכים לדת אבל לא מאמינים או מקיימים את מצוותיה?

המציאות הזו משותפת להרבה ישראלים בחו״ל ולכן קמו אירגונים כמו הצופים הישראלים, ישראלינס, ביה״ס גחלת, חופשי במנהטן, מועצה מקומית, IAC, ומחלקות מיוחדות לקהל הישראלי ב-JCC ו-92Y, שמנסים לתת מענה לחילונים כמונו ולשמר את הזהות הישראלית-יהודית שלנו. עדיין יש חסר מאוד גדול ודאגה בקרב הקהילה היהודית העולמית בנוגע לאחוזי ההתבוללות בקרב ילדי ישראלים לשעבר המתגוררים בחו״ל ובקרב היהדות העולמית.

אז מה זה בכלל ״עמיות יהודית״? ולמה זה צריך לעניין אותנו?

הדיון עתיר השנים בהגדרת ״מיהו יהודי?״ יצר הגדרה מצומצמת לדת היהודית. ״עמיות יהודית״, לעומת זאת, מרחיבה את ההגדרה של מיהו יהודי מעבר לבתי הכנסת והלאום הישראלי. היא פורשת את זרועותיה ומכניסה אל חיקה יהודים השייכים לזרמים שונים ואת החילונים באשר הם. זוהי גישה פלורליסטית מטבעה. החזון שלה הוא להפגיש יהודים עם הסיפור הייחודי ומעורר ההשראה של הציוויליזציה היהודית, ובאמצעותו ליצור זיקה ותחושת שייכות לעם היהודי ופיתוח תודעת עמיות.

אני, באופן אישי, מתחברת לחזון הזה וחשה שמבלי שידעתי על קיומו אני עמלה בהגשמתו בתא המשפחתי שלי ובקהילה אליה אני שייכת. מעבר לכך, עמיות יהודית שמה לה כמטרה, בין היתר, ליצור דיאלוג בין קהילות יהודיות שונות שמתקיימות באופן מגזרי ולא מחוברות זו לזו, ולגרום להן לקחת אחריות על העתיד היהודי ברחבי העולם ולהגשים את הביטוי של חז״ל ״כל ישראל ערבים זה לזה״.

ולקראת חג החנוכה אני לא יכולה שלא לחשוב על מילות השיר: ״מי ימלל גבורות ישראל … הן בכל דור יקום הגיבור גואל העם״. האם ״עמיות יהודית״ היא ה׳גיבור׳ שיגאל אותנו?

חג חנוכה שמח לכולנו.